קיבוץ מעברות הוא נוף הילדות והנעורים שלי -
שם נולדתי וגדלתי ועד היום יש לי משפחה בקיבוץ.
אני קורא קבוע את ידיעות הקיבוץ ואת הדף הירוק - בקיצור, קשור.
אלדד שלם, מהקבוצה שלי, פעיל בתחומי התרבות בקיבוץ
(מעבר להיותו גזבר הקיבוץ הרבה שנים ועכשיו סגן ראש המועצה האיזורית עמק חפר)
פנה אלי מספר פעמים בהצעה/בקשה שאכתוב לחגים או ערבים שמתקיימים בקיבוץ.
זה תמיד ממלא אותי שמחה גדולה והנאה צרופה -
ראשית הכתיבה עצמה, ואחריה התגובות החמות שאני מקבל -
ויותר מכל התגובות החמות שמקבל אבא שלי שעוד בקיבוץ.
חבל שאמא שלי, שממנה ומהמשפחה שלה קבלתי את מתנת הכתיבה,
ושהיתה בעצמה כתבנית-לאירועים בקיבוץ,
כבר לא איתנו כדי ליהנות מזה.
הנה מה שכתבתי לפני שנה, לחג הקיבוץ, כזכרון לחברים שכבר אינם.
אדם אינו – אמנון ריבק
הָאָדָם אֵינוֹ.
אֲבָל תַבְנִית נוֹף מוֹלַדְתוֹ
נוֹף חַיָיו וּבֵיתוֹ,
עֲמָלוֹ וּמְנוּחָתוֹ
נוֹשְאִים לָעַד
חֲתִימָתוֹ.
כְּבִישׁ שֶסָלַל,
אוֹ שְׁבִיל
שֶׁרַגְלָיו כָּבְשׁוּ בִּדְשָׁאִים וְשָׂדוֹת
שִׁיר שֶׁנָהַג לְזַמֵּר עִם רֵעָיו,
אוֹ לְזַמְזֵם כְּשֶׁהָיָה לְבָדוֹ.
בַּיִת שֶׁהֵקִים:
בָּנִים,
נִינִים,
שֶׁבֶט.
סַפְסָל שֶׁעָלָיו אָהַב לָשֶׁבֶת.
סֻכָּרִיּוֹת מְצִיצָה חֲמוּצוֹת-מְתוּקוֹת,
בְּקוּפְסָה שֶׁנָּשָׂא בְּכִיסָיו,
מְנוֹעִים עֲיֵפִים וּמְכוֹנוֹת שְׁחוּקוֹת,
שֶיָדַע לְהַחֲיוֹת בְּיָדָיו.
גִּנָּה שֶאָהַב לְטַפֵּחַ,
רָאשִׁים שֶאָהַב לְלַטֵּף,
חֲבִילוֹת כְּבֵדוֹת וְדוֹקְרוֹת שֶל חָצִיר
שֶׁהָיָה מַעֲמִיס עַל כָּתֵף.
יָדָיו שֶׁנִגְּנוּ על מָסוֹר וּמַקְצוֹעַ,
אָזְנוֹ שֶׁיָּדְעָה לְהַקְשִׁיב וְלִשְׁמֹעַ.
פָּרוֹת שֶׁחָלַב,
שֶׁהִכִּיר וְאָהַב,
שֶׁהִשְכִּים אֲלֵיהֶן בַּבְּקָרִים,
מְעִיל-חָאקִי יָשָׁן שֶׁחִמֵּם אֶת כְּתֵפָיו
בְּלֵילות הַשְּׁמִירָה הַקָּרִים.
עֶגְלַת שִׁשִּׁיַּת-פָּעוֹטוֹת שֶׁדָחַף,
רְשָׁתוֹת-שֶׁל-דָּגִים שֶׁמָּשַׁך בְּיוֹם פֶּרֶך,
וְלַהַט קוֹלוֹ שֶׁהִרְעִים בַּשִּׂיחָה
בְּדִיוּן עַל שְׁלִיחוּת, עַל יִעוּד וְעַל דֶּרֶך.
חֲזוֹנוֹ שֶׁהִרְקִיעַ שְׁחָקִים,
סֻכָּה קְטַנָּה שֶׁהֵקִים.
רִקּוּד צְעָדָיו,
הַחֵן בְּמָתְנָיו,
זְרוֹעוֹ הַשְּׁזוּפָה עַל הַהֶגֶּה,
צְחוֹקוֹ הָרָחָב שֶׁהִדְבִּיק אֶת שׁוֹמְעָיו,
הַרְצִינוּת בָּהּ נִקְרָא אֶל הַדֶּגֶּל.
מִכְחוֹלוֹ עַל הַבַּד,
יָדוֹ הַמְּפָסֶלֶת,
נִצוֹץ הָאוֹר בְּעֵינָיו.
רַכּוּת כַּפּוֹתָיו עֵת חָבַשׁ פִּצְעֵי-יֶלֶד,
אוֹ צִפּוֹר שְׁמוּטַת-כָּנָף.
בְּדִיחָה שֶׁיָדַע לְסַפֵּר בִּשְׁעַת כֹּשֶׁר,
שְׁרִיקָה שֶׁשָׁרַק לוֹ בַּחֹשֶׂך.
מִתְנַדְּבִים וְאֻלְפָּן שֶׁהָיוּ לוֹ בְּנֵי בַּיִת,
וְשָׁנִים אַחַר-כָּךְ עוֹד כָּתְבוּ לוֹ,
וְפִּיטָנְגוֹ
וְשֶׁסֶק מָתוֹק,
שֶׁעֲדַיִן זוֹכְרִים הַיְּלָדִים שֶסָחֲבוּ לוֹ.
רִבָּה שֶׁהֵכִין מִקְלִפּוֹת פְּרִי-הָדָר,
טַעֲמוֹ שֶׁל בּוּאִיקוֹ מַלוּח וְחַם,
פִּתְגָּם מְשֻׁנֶה שֶׁתָמִיד הוּא אָמַר
"שָׁלוֹם" שֶׁהִקְדִים לְכֻלָּם.
שְׁתִיקָה וְעֵצָה חֲכָמָה,
וּלְחִיצַת יָדוֹ הַחַמָּה.
אֲדָמָה שֶׁחָרַשׁ,
תְּלָמִים שֶׁמָתַח,
יְשָׁרִים וּרְחוֹקִים אֶל הָאֹפֶק.
תַּלְמִידִים שֶׁהוֹבִיל בְּטִיוּל לֹא נִשְׁכָּח,
שֶׁזִכְרוֹ עוֹד מַסְעִיר אֶת הַדֹּפֶק.
עֶרְגָּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ, גַּעְגּוּעָיו,
אַהֲבָתוֹ וּמְשׁוּבָתוֹ, גַּאֲוָתוֹ וְכִשְׁלוֹנָיו.
הָאָדָם אֵינוֹ
אֶלָּא תַבְנִית נוֹף מוֹלַדְתוֹ
נוֹף חַיָיו וּבֵיתוֹ,
עֲמָלוֹ וּמְנוּחָתוֹ
הַנּוֹשְאִים לָעַד
אֶת חֲתִימָתוֹ.
