כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה

בבית המדרש שלנו במגדל העמק לימדתי אתמול את פרק ל"ז מבראשית - פרשת וישב, יוסף וחלומותיו, האחים שזורקים אותו לבור,
מוכרים אותו, עד לשלב שיעקב קורע את שמלותיו...
הבאתי מלא פירושים ומדרשים - בראשית רבה, תנחומא, רש"י, רמב"ן, אחרים.


ואחרי כל הפרשנים, ביקשתי מהקבוצה לדרוש על "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף".
ובאמת, מכיוון שהשיחה התגלגלה למקום האישי - מה אנחנו גורמים לילד-מועדף - הם באו עם רעיונות יפים, והיפה מכולם היה
"כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה" -
כלומר "וַיַּכִּירָהּ" הוא במובן 'הבין את מהותה האמיתית',
ראה אותה (את הכתונת) בעיניים שלא ראה בהן עד אותו רגע,
הבין שהכתונת הזו היא היא מקור הרע, היא היא החיה הרעה.

והשיחה המשיכה לאיך יעקב משתנה,
איך אצל אשת פוטיפר הוא בעצמו כבר בורח ומשאיר את הכתונת בידה.

ואחת המשתתפות, ששיתפה לגבי החינוך שהיא נותנת לבנה, אמרה -
"מי צריך פסיכולוג, אנחנו רק צריכים לקרוא את התורה.."