קיבוץ מעברות - 1

קיבוץ מעברות הוא נוף הילדות והנעורים שלי -
שם נולדתי וגדלתי ועד היום יש לי משפחה בקיבוץ.
אני קורא קבוע את ידיעות הקיבוץ ואת הדף הירוק - בקיצור, קשור.
אלדד שלם, מהקבוצה שלי, פעיל בתחומי התרבות בקיבוץ
(מעבר להיותו גזבר הקיבוץ הרבה שנים ועכשיו סגן ראש המועצה האיזורית עמק חפר)
פנה אלי מספר פעמים בהצעה/בקשה שאכתוב לחגים או ערבים שמתקיימים בקיבוץ.
זה תמיד ממלא אותי שמחה גדולה והנאה צרופה -
ראשית הכתיבה עצמה, ואחריה התגובות החמות שאני מקבל -
ויותר מכל התגובות החמות שמקבל אבא שלי שעוד בקיבוץ.
חבל שאמא שלי, שממנה ומהמשפחה שלה קבלתי את מתנת הכתיבה,
ושהיתה בעצמה כתבנית-לאירועים בקיבוץ,
כבר לא איתנו כדי ליהנות מזה.

הנה מה שכתבתי לפני שנה, לחג הקיבוץ, כזכרון לחברים שכבר אינם.

אדם אינו – אמנון ריבק

הָאָדָם אֵינוֹ.
אֲבָל תַבְנִית נוֹף מוֹלַדְתוֹ
נוֹף חַיָיו וּבֵיתוֹ,
עֲמָלוֹ וּמְנוּחָתוֹ
נוֹשְאִים לָעַד
חֲתִימָתוֹ.

כְּבִישׁ שֶסָלַל,
אוֹ שְׁבִיל
שֶׁרַגְלָיו כָּבְשׁוּ בִּדְשָׁאִים וְשָׂדוֹת
שִׁיר שֶׁנָהַג לְזַמֵּר עִם רֵעָיו,
אוֹ לְזַמְזֵם כְּשֶׁהָיָה לְבָדוֹ.

בַּיִת שֶׁהֵקִים:
בָּנִים,
נִינִים,
שֶׁבֶט.
סַפְסָל שֶׁעָלָיו אָהַב לָשֶׁבֶת.

סֻכָּרִיּוֹת מְצִיצָה חֲמוּצוֹת-מְתוּקוֹת,
בְּקוּפְסָה שֶׁנָּשָׂא בְּכִיסָיו,
מְנוֹעִים עֲיֵפִים וּמְכוֹנוֹת שְׁחוּקוֹת,
שֶיָדַע לְהַחֲיוֹת בְּיָדָיו.

גִּנָּה שֶאָהַב לְטַפֵּחַ,
רָאשִׁים שֶאָהַב לְלַטֵּף,
חֲבִילוֹת כְּבֵדוֹת וְדוֹקְרוֹת שֶל חָצִיר
שֶׁהָיָה מַעֲמִיס עַל כָּתֵף.

יָדָיו שֶׁנִגְּנוּ על מָסוֹר וּמַקְצוֹעַ,
אָזְנוֹ שֶׁיָּדְעָה לְהַקְשִׁיב וְלִשְׁמֹעַ.

פָּרוֹת שֶׁחָלַב,
שֶׁהִכִּיר וְאָהַב,
שֶׁהִשְכִּים אֲלֵיהֶן בַּבְּקָרִים,
מְעִיל-חָאקִי יָשָׁן שֶׁחִמֵּם אֶת כְּתֵפָיו
בְּלֵילות הַשְּׁמִירָה הַקָּרִים.

עֶגְלַת שִׁשִּׁיַּת-פָּעוֹטוֹת שֶׁדָחַף,
רְשָׁתוֹת-שֶׁל-דָּגִים שֶׁמָּשַׁך בְּיוֹם פֶּרֶך,
וְלַהַט קוֹלוֹ שֶׁהִרְעִים בַּשִּׂיחָה
בְּדִיוּן עַל שְׁלִיחוּת, עַל יִעוּד וְעַל דֶּרֶך.

חֲזוֹנוֹ שֶׁהִרְקִיעַ שְׁחָקִים,
סֻכָּה קְטַנָּה שֶׁהֵקִים.

רִקּוּד צְעָדָיו,
הַחֵן בְּמָתְנָיו,
זְרוֹעוֹ הַשְּׁזוּפָה עַל הַהֶגֶּה,
צְחוֹקוֹ הָרָחָב שֶׁהִדְבִּיק אֶת שׁוֹמְעָיו,
הַרְצִינוּת בָּהּ נִקְרָא אֶל הַדֶּגֶּל.

מִכְחוֹלוֹ עַל הַבַּד,
יָדוֹ הַמְּפָסֶלֶת,
נִצוֹץ הָאוֹר בְּעֵינָיו.
רַכּוּת כַּפּוֹתָיו עֵת חָבַשׁ פִּצְעֵי-יֶלֶד,
אוֹ צִפּוֹר שְׁמוּטַת-כָּנָף.

בְּדִיחָה שֶׁיָדַע לְסַפֵּר בִּשְׁעַת כֹּשֶׁר,
שְׁרִיקָה שֶׁשָׁרַק לוֹ בַּחֹשֶׂך.

מִתְנַדְּבִים וְאֻלְפָּן שֶׁהָיוּ לוֹ בְּנֵי בַּיִת,
וְשָׁנִים אַחַר-כָּךְ עוֹד כָּתְבוּ לוֹ,
וְפִּיטָנְגוֹ
וְשֶׁסֶק מָתוֹק,
שֶׁעֲדַיִן זוֹכְרִים הַיְּלָדִים שֶסָחֲבוּ לוֹ.

רִבָּה שֶׁהֵכִין מִקְלִפּוֹת פְּרִי-הָדָר,
טַעֲמוֹ שֶׁל בּוּאִיקוֹ מַלוּח וְחַם,
פִּתְגָּם מְשֻׁנֶה שֶׁתָמִיד הוּא אָמַר
"שָׁלוֹם" שֶׁהִקְדִים לְכֻלָּם.

שְׁתִיקָה וְעֵצָה חֲכָמָה,
וּלְחִיצַת יָדוֹ הַחַמָּה.

אֲדָמָה שֶׁחָרַשׁ,
תְּלָמִים שֶׁמָתַח,
יְשָׁרִים וּרְחוֹקִים אֶל הָאֹפֶק.
תַּלְמִידִים שֶׁהוֹבִיל בְּטִיוּל לֹא נִשְׁכָּח,
שֶׁזִכְרוֹ עוֹד מַסְעִיר אֶת הַדֹּפֶק.

עֶרְגָּתוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ, גַּעְגּוּעָיו,
אַהֲבָתוֹ וּמְשׁוּבָתוֹ, גַּאֲוָתוֹ וְכִשְׁלוֹנָיו.

הָאָדָם אֵינוֹ
אֶלָּא תַבְנִית נוֹף מוֹלַדְתוֹ
נוֹף חַיָיו וּבֵיתוֹ,
עֲמָלוֹ וּמְנוּחָתוֹ
הַנּוֹשְאִים לָעַד
אֶת חֲתִימָתוֹ.

שעת חשבון

אורי הייטנר יקירי מצא משהו שכתבתי לפני הרבה שנים, וקרא אותו בערב שהוא ערך -
ואפילו התבקשתי לשלוח אותו. איזה כיף!

למען הקונטקסט - זה הופיע בחוברת ראש השנה שהכנו. הקטע המקדים/הראשי היה זה:

אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בראש-השנה.
אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינוניים.
צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים,
רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה.
בינוניים תלויים ועומדים מראש-השנה עד יום-הכיפורים.
זכו - נכתבים לחיים, לא זכו - נכתבים למיתה.
(מתוך "ספר האגדה")

וכאן בא הקטע שלי:

שעת חשבון - אמנון ריבק

ואנחנוּ – מה אִתנוּ?
רשעים ודאי איננו,
הלוואי כל הרשעים כְּמוֹתֵנוּ,
לא מרביצים, לא משתוללים,
עומדים תמיד בתור ולא מקללים...

אבל צדיקים? גמורים? אנחנו?
פה ושם הרי מרחנו,
פה הבטחנו ושכחנו,
פה יכולנו ולא טרחנו,
פה רצינו ולא הצלחנו,
פה פִקשַשנוּ ולא דִוַוחנוּ.....

והנה שוב שנה נפתחת,
נקיה ומצוחצחת,
וכל דפיה, כמו מחברת, נקיים וחדשים,
ואנחנו מביטים בה וטיפ-טיפונת מתרגשים,
וכל אחד, עמוק בלב, לעצמו נודר הנדר,
להיות, השנה, אפילו עוד יותר בסדר...

ברכנו - תפילה לראש השנה

עבר הרבה זמן מאז שכתבתי כאן... עבר גם הרבה זמן מאז שכתבתי את "ברכנו", אבל הוא עוד אקטואלי.
יש לו גם מנגינה אבל לא ידעתי איך להעלות אותה...

ברכנו אמנון ריבק – ערה"ש, תשס"ו

בָּרְכֵנוּ, אָבִינוּ, בְּאַהֲבָתְךָ,
וְאֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת:
תֵּן לָנוּ טַל וּמָטָר לִבְרָכָה
וּנְחָמָה לַשָׁנִים הָרָזוֹת.
וּפְקַח אֶת לִבֵּנוּ אֶל רֹחָב יָדְך, לְחֶמְדַת מַתְנַתְךָ הַשְּׁלֵמָה,
עֲשֵׂנו כְּרוּיִים כַּאֲדָמָה הַתְּחוּחָה הַמְּחַכָּה לַיּורֶה בְּצָמָא.
תֵּן לָנוּ חֵן וָחֶסֶד, וְאֹמֶץ וְרַחֲמִים,
שִׂים שָׁלוֹם וְטוֹבָה עַל הָאָרֶץ, וְאוֹשֶׁר מְלוֹא כָּל הַיָּמִים.


עֲשֵׂה שֶׁשִׁירֶנוּ יֵצֵא מִן הַלֵּב,
וִיְהִי קוֹלַנוּ נִשְׁמַע.
שֶׁנֵדַע לַהֲפוֹך אוֹיֵב לְאוֹהֵב
וְנֵדַע לְהַשִּׁיב מִלְחָמָה.
וּשְׁלָח לָנוּ אוֹר, וְחַיִּים וְשָלוֹם, וִיְעוּד, וְחָלוֹם, וְתִקְוָה,
בָּרֵך שיִהְיוּ יָמֵינוּ חוֹפְזיִם וְיִהְיוּ לֵילוֹתֵינוּ שַׁלְוָה.
תֵּן לָנוּ חֵן וָחֶסֶד, וְאֹמֶץ וְרַחֲמִים,
שִׂים שָׁלוֹם וְטוֹבָה עַל הָאָרֶץ, וְאוֹשֶׁר מְלוֹא כָּל הַיָּמִים.


תֵּן לָנוּ צַעַד בּוֹטֵחַ וְקָל
וְכוֹחַ לַקּוּם מִנְפִילָה,
אוֹזֶן קֲשׁוּבָה לְחָרוּז וּמִשׁקָל,
וְלֵב שׁוֹמֵעַ תְפִלָּה.
וְתֵּן עֵינַייִם נְשׂוּאוֹת רָחוֹק לַגְּבוֹהִים שָׁבַּכּוֹכָבִים,
וְיָד אֲרוּכָּה וְרַכָּה לָחֲבוֹק אֶת הַזְקוּקִים וְהַכּוֹאֲבִים.
תֵּן לָנוּ חֵן וָחֶסֶד, וְאֹמֶץ וְרַחֲמִים,
שִׂים שָׁלוֹם וְטוֹבָה עַל הָאָרֶץ, וְאוֹשֶׁר מְלוֹא כָּל הַיָּמִים.


וּרְצֵה שֶׁנִלְמָד אֶת סוֹד הַבְּחִירָה
וְנִבְחָר מֵחָדָשׁ לֶאֱהוֹב.
עֲשֵׂה שֶׁנֵדַע לְקַבֵּל אֶת הָרָע
וְלִרְאוֹת, וּלְבַרֵך, עַל הַטּוֹב.
שֶׁנֵדַע לְבַקֵּש, וְנֵדַע לְוַותֵּר, וְלַתֵּת בּיָד נְדִיבָה.
לַמְּדֵנוּ לִמְחוֹל. וְלַמְּדֵנוּ לִשׁאוֹל, וְלַמְּדֵנוּ לָחֲזוֹר בְּלִי תְּשׁוּבָה.
תֵּן לָנוּ חֵן וָחֶסֶד, וְאֹמֶץ וְרַחֲמִים,
שִׂים שָׁלוֹם וְטוֹבָה עַל הָאָרֶץ, וְאוֹשֶׁר מְלוֹא כָּל הַיָּמִים.

צפירה

את ערב יום הזכרון לחללי צה"ל מציינים אצלנו בישוב בטקס שמתקיים בחוץ, לרגלי המועדון, ליד אנדרטת החיילים הנופלים.
בגלל שבחוץ, שומעים את הצפירה מהישובים הסמוכים לנו, עולה מכמה כיוונים, בכמה קולות, עולה ביחד כמו צעקה.
הנה ככה זה נשמע לי - ותודה לדרורה הנדלסמן שעזרה לי בניקוד

צפירה – אמנון ריבק

בְּשָעָה שְׁמוֹנֶה עוֹלָה זְעָקָה מָרָה,
פּוֹרֶצֶת מִפִּצְעֵי הָאֲדָמָה הָאֲפֹרָה.
הָאָרֶץ צוֹעֶקֶת אֶת כְּאֵבָהּ הַנּוֹרָא.

עוֹצֶרֶת אֶת מְרוּצָתָהּ,
מַרְכִּינָה אֶת דְּגָלֶיהָ וְאֶת גַּאֲוָתָהּ,
מִתְיַפַּחַת אֶת שִׁבְרוֹן אַהֲבָתָהּ.

מִמָּקוֹם לְמָקוֹם נִמְסָר הָאוֹת,
וְעוֹבֶרֶת הַצְּפִירָה כְּמוֹ מַשּׂוּאוֹת,
וְרָאשֵי-הָרֶיהָ מַטִּיפִים דְּמָעוֹת.

אַחַר-כָּך יָבוֹאוּ הַמִּלִּים וְהַשִּׁירִים,
תְּמוּנוֹת שָׁחֹר-לָבָן, הַפָּנִים הַצְּעִירִים,
דִּבְרֵי הַנִּחוּמִים, זִכְרוֹנוֹת וְסִפּוּרִים.

אֲבַל עַכְשָׁיו הַדַּקָה הַזּוֹ הַפְּרוּעָה,
הַצְּעָקָה הַפְּצוּעָה,
וְרֵיחַ הַסּוֹלֶר בְּלַפִּידֵי הַ"יזְכּוֹר" הַמְּפֻיָּחִים,
מֵשִׁיב אוֹתִי אֶל חֶנְיֹונֵי-הַלַּילָה וְאֶל הַמִּטְוָחִים,
אֶל קֻפְסְאוֹת הַתַּחְמֹשֶת הַבּוֹעֲרוֹת,
הַמְּטִילוֹת אוֹר מְתַעְתֵּעַ עַל שׁוּרוֹת-הַמַּטָּרוֹת,
מַטְּרוֹת-הַדְּמוּת הַקְּפוּאוֹת הָעוֹמְדוֹת בִּדְמָמָה,
כְּמו הָיוּ הַמֵּתִים עַצְמָם
שָׁבִים עִם לַילָה לִתְבֹּעַ אֶת חַיֵּיהֶם,
כְּמוֹ בַּחֲלוֹמוֹת אוֹהֲבֵיהֶם וְכֹל זוֹכְרֵיהֶם,

כְּמוֹ בָּרֶגָּע הַזֶּה, הַנּוֹרָא,
שֶׁל הַצְּפִירָה.

כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה

בבית המדרש שלנו במגדל העמק לימדתי אתמול את פרק ל"ז מבראשית - פרשת וישב, יוסף וחלומותיו, האחים שזורקים אותו לבור,
מוכרים אותו, עד לשלב שיעקב קורע את שמלותיו...
הבאתי מלא פירושים ומדרשים - בראשית רבה, תנחומא, רש"י, רמב"ן, אחרים.


ואחרי כל הפרשנים, ביקשתי מהקבוצה לדרוש על "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף".
ובאמת, מכיוון שהשיחה התגלגלה למקום האישי - מה אנחנו גורמים לילד-מועדף - הם באו עם רעיונות יפים, והיפה מכולם היה
"כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה" -
כלומר "וַיַּכִּירָהּ" הוא במובן 'הבין את מהותה האמיתית',
ראה אותה (את הכתונת) בעיניים שלא ראה בהן עד אותו רגע,
הבין שהכתונת הזו היא היא מקור הרע, היא היא החיה הרעה.

והשיחה המשיכה לאיך יעקב משתנה,
איך אצל אשת פוטיפר הוא בעצמו כבר בורח ומשאיר את הכתונת בידה.

ואחת המשתתפות, ששיתפה לגבי החינוך שהיא נותנת לבנה, אמרה -
"מי צריך פסיכולוג, אנחנו רק צריכים לקרוא את התורה.."

כל אדם צריך מצרים

וואו - זה היה חזק, השנה, העניין עם השיר הזה שלי, שפתאום מצא את דרכו לכל כך הרבה אנשים.

גם לפני שנה ושנתים אנשים פנו אלי אחרי שקראו אותו, וכמה דלתות נפתחו, אבל השנה, אחרי שקרן נויבך קיבלה אותו והעלתה אותי לשידור בתכנית שלה 'סדר יום' ברשת ב' - פנו אלי המון אנשים לבקש את השיר ולספר על איזו נגיעה מיוחדת שהשיר נגע בהם. אני תמיד מלא תודה ופליאה על המתנה הזו, היכולת לכתוב מלים שנוגעות באנשים. ומלא תודה למי שהמלים נגעו בהם ושיתפו אותי.

ומכיוון שהשיר מסתובב ברשת בכל מיני גרסאות שגויות, או בנוסחים ישנים שלו, הנה הוא בגרסה הנכונה:

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך

לפני שאני מתחיל לרשום משהו, כמו לפני שאני מתחיל ללמד, או לפני קורס שאני מעביר (בעבודה) בהכנה והעברה של מצגות, אני מתרכז רגע אחד, ומבקש להיות מובן. הפסוק מתהלים יט, שגם מסמן את החלק האחרון בתפילת עמידה, הוא מה שאני רוצה לבקש גם בבלוג הזה.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.