עַל כֵּנוּת וְעַל לָאווּת

ושוב עבר הרבה זמן מאז שכתבתי כאן...
והפעם - לקראת פרשת 'וארא', מעין שיר המשך למצרים
טוב, לא ממש, אבל מתייחס לפרשת השבוע של השבוע הזה ומדבר על למה כל אחד אולי צריך מצרים, אבל כמה קל להתעלם מקולו של משה כשהוא בא להצילנו (גם מעצמנו)



עַל כֵּנוּת וְעַל לָאווּת – אמנון ריבק (ינואר 2008)

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל;
וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה,
מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.
(שמות, ו 9, פרשת "וארא")



וְהוּא –
עַצְמָם.
וַחֲלוֹמָם.
וּמְקוֹמָם
וּמְרוֹמָם.

וְהוּא סוֹדָם
וִיסוֹדָם
וְיִעוּדָם
וּמְאוֹדָם

וַאֲמִתָּם
וּמַהוּתָם
וּתְמִימוּתָם
וּשְׁלֵמוּתָם

וְהוּא נַפְשָׁם
וְהוּא אִשָׁם
וְהוּא מוֹשָם
הוּא שָׁם!

הוּא שָׁם!

וְלֹא,
וְלֹא,
וְקֹצֶר רוּחַ,
וַעֲבוֹדָה קָשָׁה.